מספר ימים לאחר סיורי בעמק ארן שבפירנאים, החלטתי לסטות לכיוון צרפת. כוונתי הייתה לחצות את הגבול ברגל ולחזור לספרד דרך מסלול טרקינג הררי. עם זאת, 20 ק״מ אל תוך כביש N230 אל כיוון ויאלה, פגשתי בעיירה לאס ובכך השתנו כל תוכניותי.

בלאס, כאשר סיפרתי למקומי על מוצאי הישראלי, הוא סיפר לי קצת על ההיסטוריה של העיירה ומעורבותה החשובה במלחמת העולם השנייה. התגלה לי שבמהלך כיבוש צרפת, ומתוך הצורך לברוח מהשלטון הנאצי בשנת 1941, כשישים וחמישה אלף איש נאלצו לחצות את הפירנאים במצבים קיצוניים ביותר. גברים, נשים וילדים יהודים, פליטים פוליטיים ואף טייסי בעלות הברית אשר מטוסיהם הופלו, ניסו מאז 1939 לעבור את הפירנאים אל עבר ספרד ומשם לשוב לבריטניה או להפליג לארצות הברית. אחת מדרכי המילוט הפחות ידועים, מתוך כלל מסלולים בשם “מסלולי החופש” במלחמת העולם השנייה, היה בכפר בשם לאס, אשר מיקומו האסטרטגי בצד הצפוני של הפירנאים הפך אותו לשער הטבעי של עמק ארן מכיוונו של אזור הוט גרון הצרפתי.

הרבה נאמר ונכתב על החשיבות שהיו לעיירות הרי הפירנאים הקטלאניות בהצלת אלפי נפשות בעלות הברית בין 1939-1945. הוכרו עיירות, סומנו שבילים משולטים, בתי מאסר הוסבו למוזיאונים ואפילו הוצבו אנדרטאות זיכרון. עם זאת ובאופן מוזר, כמעט דבר אינו ידוע על האנשים שהפכו את דרכים אלו לתקווה אמיתית של חיים, כפי שציינה מיראיה בויה, היסטוריונית אשר הדריכה את ביקורי בעיירה. בלאס כל דרך ורחוב קרויים על שמותיהם של פליטים. לדוגמא, ילדה בשם פרנסואז ביילינסקי, שהגיעה לגבול עם משפחתה כדי להימלט מהרדיפות הגרמנית, ושוטר הגבול אימץ עבורה את השם “פקיטה ביילינסקי”, במהלך הימים הרבים שבהם המתינו יחדיו עד להגעת אישור לכניסתה הזמני לטריטוריה הספרדית.  למרות זאת, התהליך הרגיל של “אירוח” פליטים היה בדרך כלל גירוש חזרה לצרפת ולידי הנאצים או מעצר מיידי עד להגעת הוראותיהם של הרשויות. במהלך הימים הרבים שבהם המתינו הפליטים בעיירות עד לשליחתם לכלא סורט, הם אורחו במלונות, פונדקים או בבתיהם של משפחות מקומיות.

סורט, הממוקמת כ-90 קילומטר מלאס, לכיוון ברצלונה, שימשה כאחד ממרכזי מעצר פליטים בפירנאים. בתוך הכלא, אשר גודלו היה אך ורק 24 מטרים רבועים, היה לעתים דחוס במעל מ-50 אנשים. ילדים שוחררו לאחר מספר שבועות, בהוראת בתי המשפט, ואחרים נשלחו למחנות ריכוז בתוך ספרד. ילדים שלא הגיעו לחפש אותם – נשלחו בחזרה לצרפת הכבושה. על פי רשומים מקוריים, ההערכה היא כי בין השנים 1939-1944 עברו בכלא כ-2,660 גולים, רובם צרפתים (1,288), קנדיים (407) ופולנים (235). מאז 2007, הכלא נפתח מחדש והפך למוזיאון ללא תשלום, לזכר של מצוקותיהם והרפתקאותיהם של אלה שעברו דרכה. מוזיאון הכלא של סורט מציג כל יום מסמכים, תמונות ושרידים צבאיים מקוריים מהתקופה ההיא. זהו ביקור קצר אך מרגש, ומומלץ במיוחד על מנת להבין עד כמה אזור הפירנאים הוא בעל היסטוריה ותרבות אשר הופכת את הביקור להרבה יותר מטבע. אתר אינטרנט: www.camidelallibertat.ca

לדברי היסטוריונים שהיתה לי ההזדמנות לפגוש, הפליטים המתינו שבועות ולפעמים אף חודשים, משום שבמהלך חודשי החורף עיירות הפירנאים נמצאות בבידוד מוחלט בשל שלג. עם זאת, כיום ידוע בוודאות כי למזלם של משפחת ביילינסקי, הצליחו לחצות את רכס ההרים. משפחות רבות הצליחו להמלט בעזרת המקומיים, הודות לתכניות בריחה אשר גובשו יחד עמם ובשיתוף עם מדריכי הרים. סיפורים רבים שנשכחו, כמו זה של משפחת ביילינסקי, חולצו מן השכחה על ידי היסטוריונים שונים, המכירים מקרים רבים דומים, שבהם יהודים ובעלי ברית ניצלו ללא תמורה על ידי אנשי הכפר. כך היה במקרה של מנהל המכס של לאס, מיגל גינר, אשר גילה דרך חייל גרמני כי הנאצים היו רוצחים כל יהודי אשר הוחזר מספרד, ובכך הפך לאחד מאותם מלאכים של הפירנאים שסייעו בהצלת מאות נפשות בשנת 1943.

כיום לא נותר זכר מעמדת הגבול והמכס, במקומם נבנה כביש ומלון הידוע בשם חואן קנחאן, אשר בעליו השתתף באירועי שנת 1943. אז מה יש ללאס להציע למי שמגיע אליה במקרה? לאס הינו כפר ציורי פירנאי, בעל רחובות שכאילו קפא בהם הזמן. הביקור בכפר הופך למעניין במיוחד, אם מכירים חלק מסיפורי הגבורה המקומיים, כיוון שזהו אחד המקומות הבודדים באירופה שנתנו תקווה לאלה שחיפשו חירות וחיים.

הכבישים, המסלולים והסיפורים מאותם אנשים שעברו את הפירנאים הם עכשיו חלק מפרויקט תיירות מורשת בשם “נרדפים וניצולים”, המקודמים על ידי ממשלת קטלוניה. המסלולים הוסבו לטיולי הליכה בין גבולות צרפת, אנדורה וספרד. הטיול בהם הוא הזדמנות טובה מאוד לשלב טבע, היסטוריה וספורט. לסיכום, הייתי מתאר את הכפר לאס בשתי מילים: ענק זעיר. זעיר בשל גודלו הקטן ובשל האינטימיות של הביקור; אבל ענק בשל עשרות אלפי הסיפורים האישיים גדולים מהחיים, אשר את חלקם ניתן לגלות דרך שמותיהם של רחובות הכפר. סיפורים המלמדים אותנו כי במצבים של ייאוש ועוול מוחלט, תקווה ונדיבות הם טבע האדם.

 

פורסם בלמטייל, ספטמבר 2014

כיצד להגיע
אוטובוסים יומיים:  www.sarfa.com.
רכבת: www.renfe.es
רכב: אם אתם נוסעים מברצלונה, קחו את כביש AP-7 לעבר צרפת עד יציאה 4. סעו לכיוון רוזס (Roses) ועקבו  אחר השילוט  לפורטבו (Portbou)
.
המסלול
עיריית פורטבו מציעה שירות מידע ללא תשלום למבקרים המעוניינים לטייל בעיירה ולהתחקות אחר עקבותיו של וולטר בנימין.
קיימים שני מסלולי טיול: “המסלול עירוני”, העובר בחמש נקודות עניין בפורטבו, ו”מסלול מעבר הגבול” היוצא מבניולס (צרפת) לכיוון פורטבו ואורכו 7 ק”מ. שני המסלולים מסודרים ומסומנים היטב לכל אורכם.
טיפים
 מידע נוסף תוכלו למצוא באתר הרישמי של פורטבאו.