מה הביא את וולטר בנימין לעיירת פורטבו (Portbou)? לקח לי מספר ימים לגלות זאת. נודע לי כי לאחר שבע שנים בגלות בצרפת ולאחר שבשנת 1939 נשללה ממנו אזרחותו הגרמנית, יצא מפריז בחודש מאי 1940 לכיוון העיר לורד (Lourdes) במטרה לפגוש את ידידתו חנה ארנדט. יחד הם קיוו להגר לארה”ב כמו מרבית אנשי הרוח היהודים שהרכיבו את “אסכולת פרנקפורט”.

ככל הנראה, עם הגעתו ללורד לא ציפו לו חדשות טובות. הדרך היחידה שבה יכול היה להגיע למחוז חפצו הייתה להשיג אשרת הגירה מהקונסוליה האמריקנית, להסתנן לספרד דרך רכס הפירנאים, לחצות את שטחה עד לגבול פורטוגל, ומשם להפליג לכיוון ארה”ב.

בנימין ידע היטב כי מרגע זה ואילך יהיה גורלו תלוי בגורמים רבים ומגוונים, וכי כל שלב שעליו יתגבר במהלך המסע ייחשב בעיניו כניצחון. אולם הוא ידע גם שהסיכויים לכישלון גבוהים ביותר ושעליו להיות מוכן לכך.

מספר ימים לאחר מכן יצא לכיוון עיירת הגבול פור-ואנדר ושם המתין לו קושי נוסף: הרשויות סגרו את הגבול בין צרפת לספרד. לצד מאות פליטים אחרים, בחר בנימין לחצות את הגבול בדרך היחידה שעוד נותרה פתוחה: “דרך ליסטר“, נתיב המבריחים הצר המגיע עד פורט-בואו.

בליל ה-24 בספטמבר יצא בליווי חבריו לתצפית על הציר. בנימין, אשר סבל מתשישות עקב מחלתו, החליט לא לשוב עם חבריו והעביר את הלילה לצד הדרך תחת כיפת השמים. למחרת, בשעות אחר הצהריים של ה-25 בספטמבר, העפיל לשיא הגובה והגיעו ליעדו בפורט-בואו.

מיד עם הגעתו התייצב בנימין בתחנת המשטרה הספרדית הממוקמת בתחנת הרכבת על מנת לבקש אשרת מעבר לפורטוגל, אולם בקשתו נדחתה. גרוע מכך, נמסר לו כי למחרת הוא יגורש בחזרה לשטח צרפת ומשם לידי השלטונות הגרמניים.

באותו הלילה הועבר בנימין תחת השגחה לחדר 3 במלון פרנסיה. מחדרו הוא ביצע מספר שיחות טלפון, כתב כמה מכתבים, ולבסוף נטל כמות גדולה של גלולות מורפיום שנשא עימו מאז יציאתו ממרסיי. בבוקר ה-26 בספטמבר 1940 מצאו עובדי המלון את בנימין שרוע על מיטתו ללא רוח חיים. הוא היה בן 48 במותו. יומיים לאחר מכן נטמנה גופתו בגומחת קבורה מספר 563 בחלקה הקתולית של בית הקברות בפורט-בואו.

מכתב קצר שנתגלה בין חפציו האישיים מסכם בקצרה את חוויותיו ברכס הפירנאים:

“במצב שכזה ללא מוצא לא נותר לי אלא לשים לו סוף. בכפר קטן בפירנאים, איפה שאיש אינו מכיר אותי, חיי יגיעו לסופם. אנא העבירו את מחשבותיי אלה לידידי אדורנו והסבירו לו את מצבי. לא נותר לי די זמן בשביל לכתוב את כל המכתבים אותם הייתי רוצה לכתוב…”

זמן מה לאחר מכן חזרה חנה ארנדט לביקור בפורט-בואו כמחווה לידידה המנוח, אולם לא מצאה בבית הקברות אף מצבה עם שמו של בנימין. הסבר לכך ניתן רק בשנת 1991 עם פרסומם של מסמכים רשמיים שפירטו את רגעיו האחרונים של הפילוסוף הגרמני וחשפו את סיבת מותו ואת מיקום קבורתו המדויק: בקבר אחים משנת 1945.

המסלול המתחקה אחר שעותיו האחרונות של אחד מהוגי הדעות החשובים של המאה ה-20 מהווה הזדמנות יחידה במינה לחוות את ההיסטוריה, לחשוב על ההשלכות שעולות ממנה, ולהרהר בכובד ראש על הסיבות שמובילות לכך שבמאה ה-21 יש עדיין כאלה שגורלם נחרץ על פי גזעם, אמונתם או צבע עורם.

המסלול המיוחד כולל בו ביקור מרגש של מצבת הזיכרון לזכרו של וולטר בנימין, מעשה ידיו של האמן דני קרוון ונתיבי מילוט היסטוריים מימי מלחמת האזרחים הספרדית.

כיצד להגיע

אוטובוסים יומיים:  www.sarfa.com.

רכבתwww.renfe.es

רכב: אם אתם נוסעים מברצלונה, קחו את כביש AP-7 לעבר צרפת עד יציאה 4. סעו לכיוון רוזס (Roses) ועקבו  אחר השילוט  לפורטבו (Portbou)

המסלול

עיריית פורטבו מציעה שירות מידע ללא תשלום למבקרים המעוניינים לטייל בעיירה ולהתחקות אחר עקבותיו של וולטר בנימין.

קיימים שני מסלולי טיול: “המסלול עירוני”, העובר בחמש נקודות עניין בפורטבו, ו”מסלול מעבר הגבול” היוצא מבניולס (צרפת) לכיוון פורטבו ואורכו 7 ק”מ. שני המסלולים מסודרים ומסומנים היטב לכל אורכם.

טיפים

 מידע נוסף תוכלו למצוא באתר הרישמי של פורטבאו