Editor's Rating

4 Avenida Pas d´Arro ויאלה

9
אפריטיף
9
מנה ראשונה
9
יין
2
קינוח
5
מחיר
9
מיקום

אם אי פעם חיפשתם מידע על וואל דה אראן (Vall d’Aran) בעיתונות או באתרי האינטרנט אתם בוודאי כבר יודעים כי חבל ארץ זה קנה לעצמו ממוניטין קולינרי מרשים ואיכותי. החופשות שעורכת משפחת המלוכה הספרדית בעונת הסקי (דצמבר–מרץ) והנהירה של תיירים ספרדים בני מעמד הביניים והעשירון העליון במשך כל חודשי השנה הביאו לעמק פריחה גסטרונומית שבמקרים רבים אינה נופלת מברצלונה, לא מבחינת המבחר ולא מבחינת המחירים.

טברנה אורטאו (Taberna Urtau) בעיירה ויאלה מתמחה בהגשת מנות קטנות כמו פינצ׳וס (כריכונים) וטאפס או פלטת טעימות של מוצרים מקומיים המיועדות לחלוקה בין הסועדים. נראה כי מנות אלו הן מהמפורסמות ביותר בעמק, גם על פני השטח וגם בין דפי האינטרנט.

הגענו למסעדה מכיוון כיכר הכנסייה ונכנסנו אליה דרך טרסה נעימה למראה. לארוחת הערב החלטנו לחלוק מספר מנות: מנת פתיחה מדגי אנשובי במחיר 8.60 אירו, מנת ביצים עם כבד אווז במחיר 7.60 אירו ופלטת גבינות במחיר 7.90 אירו. בנוסף קיבלנו את הצעת המלצר והזמנו שלוש יחידות של לחם עם עגבניות במחיר 1.80 אירו כל אחת – מעדן קטאלני אמיתי. איכות המוצרים הייתה ללא ספק מצוינת, אולם צורת ההגשה נפלה במעט מן המצופה.

תפריט היינות במסעדה כולל מבחר של למעלה מ-30 יינות לבנים, אדומים וקאווה. אנחנו הלכנו על יין אדום ריברה דל דוארו של אמיליו מורו פינקה רסלסו בציר 2011 במחיר 13.20 אירו. פשוט מצוין. נהוג להגיד שיין אדום מגישים בטמפרטורת החדר, אולם קביעה זו היא מאוד כללית שכן ארבעים מעלות בסביליה זה לא אותו דבר כמו שמונה עשר מעלות בעמק אראן ובטח שלא כמו טמפרטורת היין הנשמר במטבח בקרבת התנורים. הופתענו לגלות שהיין הוגש לנו בטמפרטורה של שש עשרה מעלות ובכוסות יין שאפשרו לו לנשום ולשחרר ארומה בצורה אופטימלית.

הכל התנהל כשורה עד שהגענו לקינוח. החלטנו לנסות מנה של טארט טאטן במחיר 5.15 אירו, אבל התפוחים, שאמורים להיות מקורמלים, היו שרופים; החמאה בבסיס העוגה, שככל הנראה חוממה פעמים רבות מדי, הפיצה ניחוח שהיה דומה יותר לפרה מאשר לחלב. החלטנו לא להסתכן. למשמע תלונותינו, פינה המלצר את הצלחת בנימוס וחזר למטבח. לאחר מספר דקות הוא הופיע שוב כשלפניו ארשת של צדיק והודיע בהחלטיות שהטבחים לא מצאו שום פגם בעוגה, ושלמרות זאת אין בכוונתו לכלול אותה בחשבון. ספק אם המתכון המקורי שיצרו האחיות סטפני וקרולין טאטן אי פעם מצא את דרכו למטבח של מסעדת אורטאו.

סיימנו את הקפה, שילמנו את החשבון שהסתכם ב-48.85 אירו, ויצאנו לכיוון רחוב מאג׳ור בתקווה להציל מעט מהטעם הטוב שעוד נשאר בפה. כמה דקות לאחר מכן הצלחנו לאתר את המקום שבפי האנגלים נקרא the second best – מסעדת בר שאטו (Bar Xatú) ברחוב מאג׳ור 12. זוהי מסעדה חדשה בבעלות אנגלית המציעה תפריט המבוסס על פינצ׳וס, טאפס ומבחר פלטות. בנוסף לאלה ניתן למצוא גם מספר מנות בסגנון אסיאתי הבאות כנראה לפצות על געגועים לתקופת נעורים באנגליה שנשארה הרחק מאחור.

הזמנו שתי כוסות בירה מהחבית ושני פינצ׳וס לאדם. המנות שהוגשו לנו היו גדושות ופשוטות למראה והוכנו ממרכיבים איכותיים ביותר. הצלחנו לזהות על הדלפק עשרה סוגי פינצ׳וס שונים, אולם הנחנו כי לאור השעה המאוחרת זה כל מה שנשאר. לשלם 8.5 אירו לסלט או 16 אירו לפלטת גבינות במקום שמגיש אוכל על הבר יכול אמנם להיראות יקר מעט, אולם חשוב לזכור שאנחנו נמצאים בעמק אראן והמחירים פה נוטים יותר לידו הצרפתי של הגבול מאשר לצידו הספרדי.

המסעדה מצאה חן בעיניי. מקום פשוט וצנוע שמנסה למשוך אליו תיירים שבאים בעונת החורף ובמקביל לשמור על לקוחות מקומיים. עצם העובדה שהתפריט כולל מנות בסגנון אסיאתי או נאגטס עוף מעיד כנראה על הרצון של בעל המקום להבדיל את עצמו משאר המסעדות.

עם בטן מלאה ובלי זמן לבדוק מקומות נוספים סגרנו את הערב בהרגשה שעוד לא ראינו כלום. אי אפשר לגבש דעה קולינרית לגבי מקום מסוים על סמך טעימות של חמישה אחוזים מההיצע, וזה בלי להזכיר בכלל את שאר המסעדות בעיר. אנחנו עוד נשוב לפה. ואנחנו ממליצים בחום לכל מי שעובר בויאלה להיכנס לטברנה אורטאו שמאחוריה 45 שנות ניסיון או לקפוץ ליהנות מהרעננות של בר שאטו.

כיצד להגיע
.
המסלול
מידע נוסף